איך למנוע שהזכוכית במעבדה תתנפץ: הסוד נמצא ב-0.1°C
חימום הזכוכית במעבדה פירושו למעשה מאבק נגד המתחים הפנימיים שנוצרים בזכוכית. אם הטמפרטורה משתנה אפילו במספר מעלות בזמן שהזכוכית מתקררת, אתם משחקים עם סיכון גבוה לשבירה. טעות אחת – והזכוכית תתנפץ.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים ברכיבי חימום באינפרא-אדום עם שני צינורות. זו הדרך היחידה להגיע לרמת הדיוק הנדרשת.
למה שני צינורות טובים יותר מצינור אחד
חשבו על זה כך: שימוש בשני צינורות מכפיל את שטח החימום, מבלי לגרום לצורך בשטח גדול יותר.
עם צינור אחד בלבד, נוצרים אזורים חמים שעלולים לפגוע בזכוכית. אך העיצוב עם שני חוטי חימום מפזר את החום באופן שווה, מה שמאפשר חימום אחיד. זו השיטה הטובה ביותר. היא מאפשרת לזכוכית להגיע לטמפרטורת החימום הנכונה, מבלי ליצור מתחים נוספים בחומר.
החשיבות של 0.1°C
אולי תתהו למה אנו מתעסקים בפרטים הקטנים האלה. הרי ההפרש בין טמפרטורת המעבר של הזכוכית לבין נקודת המתח הוא זעיר מאוד.
אם הטמפרטורה גבוהה מדי, הזכוכית תתעוות. אם היא נמוכה מדי, ייווצרו מתחים נוספים בחומר. זו משימה מאוד עדינה.
אנו משתמשים ברכיבי RTD מסוג פלטינה ובבקרים PID מהירים כדי לשמור על יציבות הטמפרטורה. זה מונע את התופעה שבה הטמפרטורה עולה ויורדת סביב הערך הרצוי, במקום להישאר שם.
כמה דברים שצריך לשים לב אליהם
יש כמה דברים שצריך לקחת בחשבון: רכיבי החימום המדויקים דורשים תנאי עבודה מסוימים.
מכיוון שהצינורות פועלים בטמפרטורות גבוהות, יש צורך באוורור טוב. אם הצינורות יהיו צפופים מדי, החום יגיע לחיישנים. כך, הערכים של 0.1°C יהיו לא אמינים.
ובנוסף, חשוב להגן על החיישנים. אחרת, אתם רק מודדים את טמפרטורת המנורה, ולא את טמפרטורת הזכוכית.
עוד טיפ: חובה לחבר הכל למקור חשמל יציב. עליות חדות במתח החשמלי יכולות לפגוע בתהליך החימום.