למה התנורים שלכם עם תקרות גבוהות “מתים” כל הזמן
אם אתם משתמשים בתנורי חימום באינפרא-אדום במפעלים עם תקרות בגובה 10 מטרים, אתם כנראה כבר מכירים את הבעיה. אי אפשר פשוט לעלות על סולם כדי להחליף חוטים שנשרפו כל כמה שבועות. זו בעיה גדולה ובזבוז של זמן.
הדבר המוזר הוא שבדרך כלל לא החוטים עצמם הם אלו שנהרסים, אלא החיבורים ביניהם.
הבעיה עם החיבורים “זולים”
רוב הרדיאטורים הפשוטים משתמשים בסיליקון או בצינורות עמידים לחום כדי לחבר את החוטים לצינור הקוורץ. זה עובד לזמן מה. אך כאשר הרדיאטור פועל בחום קיצוני במשך אלפי שעות, החומרים האלו פשוט נהרסים. הבידוד נהיה שביר, ואז אבק ולחות חודרים לנקודות החיבור. כשזה קורה, יש חמצון, והתנור הופך להיות סתם חתיכת מתכת חסרת תועלת שתלויה על התקרה.
איך אנחנו באמת פותרים את הבעיה
אנחנו עושים זאת בדרך אחרת. במקום לכסות את החוטים בגומי, אנחנו משתמשים בחומרי הדבקה קרמיים בעלי צפיפות גבוהה ובפלורופולימרים עמידים לחום. אנחנו מחברים את החוטים ישירות לחלק המבני של הצינור, כך שנוצר חיבור אטום.
זה חשוב מאוד: החום גורם לחוטים להתרחב ולהתכווץ. אנחנו קוראים לזה “אפקט הנשימה”. בתנורים זולים, תנועה זו גורמת לחיבורים להיפתח, וכך חמצן חודר פנימה, מה שגורם לחמצון ולהרס של החוטים.
על ידי שימוש בחומרים קרמיים, אנחנו מונעים את התנועה הזו. אין חמצן, אין חמצון, אין חיבורים שנהרסים.
דבר אחד שצריך לשים לב אליו
יש חיסרון אחד: מכיוון שהחיבורים האלו כה אטומים, החוטים נהיים קשיחים מאוד. אי אפשר פשוט למתוח אותם או לכופף אותם בזוויות חדות בזמן ההתקנה. אם תעשו זאת, עלולים לפגוע בחיבורים ולהרוס את התנור. ודאו שיש מספיק מרווח בחיבורים, כדי שלא יהיה לחץ מכני.
כשאתם בוחרים תנור, שימו לב לחיבורים. אם הם נראים כמו גומי רגיל, סביר שהם יכשלו. בחרו בחיבורים קרמיים – זו הדרך היחידה לוודא שהחלקים האלקטרוניים של התנור יהיו עמידים יותר מהחוטים עצמם.