בואו נדבר על בטיחותם של מחממי האמבטיה
האמבטיות הן בעצם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם ערפל בכל מקום, מים שנופלים, ומשטחים שמובילים חשמל בקלות. כשאנחנו יוצרים נורות חימום בתחום האינפרא-אדום, אנחנו לא חושבים רק על רמת החום שהן מפיקות. אנחנו מתמקדים בדבר אחד בלבד: לוודא שאין דליפות חשמל במקומות שאסור שיהיו בהם דליפות כאלה.
התמודדות עם הלחות
הערפל חודר לכל מקום. הוא נשאר על כל חלקי המחמם. אם הבידוד של המחמם אינו מספיק טוב, עלולה להיות דליפת חשמל.
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בזכוכית קוורץ באיכות גבוהה, עם שכבות דיאלקטריות מיוחדות. ניתן לראות בשכבות אלו מעין “מגן” שמונע מהלחות ליצור “גשר” שמאפשר לחשמל לעבור מהחוטים הפעילים למסגרת החיצונית של המחמם.
אנחנו גם משתמשים בחומרים קרמיים עמידים בפני חום גבוה לצורך האטמת החלקים הפנימיים של המחמם. חומרים אלו עמידים מאוד – הם יכולים לעמוד בטמפרטורות של 500°C מבלי להישבר. כך, החשמל נשאר בתוך המחמם.
בעיות בחיבורים
ברוב המקרים, המחממים נכשלים או יש בהם קצרים דווקא בנקודות החיבור. זו הנקודה החלשה ביותר.
אנחנו משתמשים בחיבורים מסוג R7s או SK15, כדי שהחיבורים יהיו יציבים. אם החיבורים לא יציבים, עלולים להיות קצרים – וזה יגרום להצטברות פחמן, ובסופו של דבר המחמם יפסיק לעבוד. על ידי הגדלת הצמידות של החיבורים, אנחנו משמרים על יציבות המחמם.
ועוד טיפ: תמיד יש לחבר את המחמם לקרקע. גם אם בידוד הנורה מושלם, חיבור המחמם לקרקע הוא דבר הגיוני מבחינת בטיחות.
הפשרה בנושא החום
נורות חימום בעלות הספק גבוה הן טובות, מכיוון שהן מחממות את החדר מיד. אך הן יוצרות לחץ עצום על החוטים.
אם מנסים להעביר 2000 וואט דרך חור קטן, החום עלול לרכך את הבידוד הפלסטי של החוטים. כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחוטים עשויים סיליקון או PTFE. חוטים אלו עמידים בפני החום ולא נהרסים.
בסופו של דבר, לא משנה כמה טובה הנורה, אם החוטים שמחברים אותה נהרסים, עלולה להיות בעיה.