למה אנו חושפים את החיממים של האמבטיות לתנאים קיצוניים במעבדה
אמבטיות הן בעצם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. תחשבו על זה: יש שם חום עז, אדים רבים ולחות גבוהה – הכל בו-זמנית. אם האטימה אינה מושלמת, הלחות חודרת פנימה, פוגעת במגעים החשמליים… וכך נוצר קצר חשמלי או שהחוטים החשמליים נקורים מהר יותר מהרגיל.
השיטה לגילוי דליפות
אנו לא פשוט רוססים את המנורות במים וסיימנו. זה לא נותן לנו שום מידע. במקום זאת, אנו משתמשים בשיטה של “הזדקנות מואצת”.
בעצם, אנו שם את המנורות בתא מיוחד, מעלים את רמת הלחות ומחזירים את החום שוב ושוב. אנו מנסים לגרום ללחות לחדור לכל פתח קטן במנורה.
האדים הם ערמומיים יותר ממים נוזליים – הם חודרים לעומק החומרים שמאטמים את המנורה. באמבטיה אמיתית, האדים הופכים לטיפות מים בתוך המנורה. אם האטימה אינה מושלמת, הטיפות האלו יקלקלו את המנורה.
בדיקת הנקודות החלשות
אנו מבזבזים את רוב זמננו על בדיקת המקומות בהם הצינור הקוורץ נמצא במגע עם המעטפת החיצונית של המנורה. אנו מחפשים מצב שבו הלחות יוצרת מסלול חשמלי במקום שאין בו צורך בכך.
מנורה עשויה להיראות בסדר לאחר בדיקה של חמש דקות, אך היא עלולה להיהרס לאחר 500 שעות של חום ולחות. אנו בודקים את ההתנגדות החשמלית של המנורה לפני ואחרי הבדיקה. אם הערכים יורדים, כל המנורות באותה סדרה נזרקות לפח. אין חריגים.
הקורבן ההכרחי
כדי להשיג רמת הגנה כזו, עלינו להשתמש באטימות טובה יותר ובזכוכית עבה יותר.
האם זה אומר שהחיממן לוקח כמה שניות יותר להתחמם? כן. אבל באמת, מי אכפת משלוש שניות של המתנה, אם זה אומר שהמנורה לא תתפוצץ או תהרס תוך שישה חודשים? בטיחות ועמידות תמיד חשובים יותר.
אנו מחשיפים את המנורות לתנאים קיצוניים במעבדה, כדי שהן לא יתקלקלו בתקרה של הלקוחות שלנו. זו הדרך היחידה להבטיח שהן יחזיקו מעמד חמש שנים של שימוש יומיומי, בלי שיהיה צורך להחליף אותן.